מתחילים מהסוף: תכנון לאחור
הטעות הנפוצה ביותר בתקופת מבחנים היא להתחיל מהחומר: "אקרא את הסיכום מההתחלה ואראה כמה אספיק". הדרך ההפוכה עובדת טוב יותר. מתחילים מתאריך המבחן, סופרים אחורה כמה ימים נשארו, ומחלקים את הזמן הזה לשלבים.
בפועל זה נראה כך:
- רושמים את כל המבחנים עם תאריכים, במקום אחד. כשיש כמה מבחנים, הלוח כולו חשוב ולא רק המבחן הקרוב.
- קובעים כמה שעות ביום אתם באמת יכולים ללמוד. לא כמה הייתם רוצים, אלא כמה יוצא בשבוע רגיל שלכם, אחרי עבודה, הגעה ושאר החיים. במאמר על ניהול זמן לסטודנטים עסוקים יש עוד על איך בונים תקציב שעות ריאלי.
- מפרקים כל קורס לנושאים ומסמנים אילו מהם חזקים אצלכם ואילו חלשים. את רוב הזמן מקדישים לחלשים.
- משאירים את הימים האחרונים לחזרה ולמבחנים קודמים, לא ללמידת חומר חדש.
מי שיודע כמה ציון הוא צריך, יכול גם לתעדף. אם אתם לא בטוחים, חישוב הציון הנדרש במבחן מראה כמה כל קורס "עולה" לכם בממוצע.
דוגמה: חלוקת 40 שעות לקורס אחד
נניח שנשארו 10 ימים עד מבחן בקורס מסוים, ואתם יכולים להקדיש 4 שעות ביום. סך הכול: 10 × 4 = 40 שעות. אפשר לחלק אותן כך:
| שלב | חישוב | שעות |
|---|---|---|
| למידה וסיכום של הנושאים | 40 × 40% | 16 |
| חזרה ושליפה מהזיכרון | 40 × 30% | 12 |
| מבחנים קודמים ותרגול תחת זמן | 40 × 30% | 12 |
| סך הכול | 16 + 12 + 12 = 40 | |
האחוזים כאן הם דוגמה להמחשה ולא כלל. אם הקורס מבוסס על פתרון תרגילים, כדאי להגדיל את חלק התרגול. אם הוא כבד בחומר שצריך להבין מאפס, ייתכן שתצטרכו יותר שעות בשלב הראשון. העיקרון הוא שיש לכם תקציב מוגדר ושהוא מחולק מראש, ולא נגמר באמצע הקריאה.
עם שלושה מבחנים אתם צריכים לחלק גם בין קורסים. כדי לא ללמוד הכול בבת אחת, אפשר לשבץ בכל יום שעה-שעתיים לקורס המאוחר יותר, ולהגדיל את הנתח של כל קורס ככל שמועד המבחן שלו מתקרב.
שליפה פעילה במקום קריאה חוזרת
קריאה חוזרת של סיכום מרגישה פרודוקטיבית, כי החומר מוכר. אבל היכרות היא לא אותו דבר כמו היכולת לשלוף אותו בעצמכם בזמן מבחן. שליפה פעילה פירושה לבדוק את עצמכם בלי להסתכל:
- סוגרים את הסיכום וכותבים על דף ריק כל מה שאתם זוכרים על הנושא, ואז משווים.
- מנסים להסביר את הנושא בקול לחבר, או לעצמכם, כאילו אתם מלמדים אותו.
- פותרים תרגיל בלי להציץ בפתרון, ורק אחרי שניסיתם בודקים.
- הופכים כותרות בסיכום לשאלות ("מה ההבדל בין X ל-Y?") ועונים עליהן.
זה פחות נעים מקריאה, כי רואים מיד מה לא יודעים. ובדיוק בגלל זה זה עובד: אתם מגלים את הפערים כשעוד אפשר לסגור אותם.
חזרה מרווחת
חזרה מרווחת פירושה לחזור על אותו נושא כמה פעמים עם הפסקות ביניהן, ולא פעם אחת ארוכה. למשל: לומדים נושא ביום 1, חוזרים אליו ביום 2, שוב ביום 4, ושוב ביום 8. הרווחים הם הצעה ולא נוסחה קבועה, והעיקרון הוא שכל חזרה קצרה מקודמתה ומתמקדת במה ששכחתם.
כדי שזה יעבוד צריך להתחיל מוקדם מספיק. בלי ימים פנויים אין איך לרווח, ולכן התכנון לאחור חשוב כל כך. אם התחלתם מאוחר, עדיין אפשר לפצל נושא לשתי חזרות באותו שבוע במקום חזרה אחת גדולה. זה עדיף על כלום.
מבחנים קודמים
מבחנים קודמים הם הדרך הטובה ביותר להבין איך נראית שאלה בקורס הזה, מה רמת הקושי ואיך מתחלק הזמן. במוסדות רבים המרצים מפרסמים מבחנים משנים קודמות או מועדים קודמים. שווה לשאול אותם ואת המתרגלים אם אין כאלה, ולבדוק באתר הקורס.
כמה כללים שעוזרים:
- את המבחן הראשון פותרים רגיל, עם סיכום ביד, כדי להבין את הסגנון.
- את האחרים פותרים בתנאי מבחן: עם שעון, בלי חומר עזר שלא יהיה לכם במבחן, ובישיבה אחת.
- אחרי כל מבחן עוברים על הטעויות ורושמים באיזה נושא כל אחת הייתה. זה יוצר רשימה ממוקדת לחזרה.
- שימו לב שגם אם החומר השתנה בין השנים, הסגנון וסוג השאלות לרוב דומים. בדקו בסילבוס מה נכלל השנה.
שינה ושאר היום-יום
קל לוותר על שינה, אוכל והפסקות כדי "להספיק עוד שעה". אבל ריכוז וזיכרון תלויים בהם, וגם הלמידה עצמה פחות יעילה כשאתם מותשים. מעבר לכך, לילה לבן לפני מבחן הוא תכנית גרועה: עדיף לסיים בשעה סבירה, לישון, ולהגיע למבחן ערניים.
כמה הרגלים פשוטים:
- הפסקה קצרה בכל שעה-שעתיים של למידה, בלי מסך אם אפשר.
- שעות שינה קבועות ככל האפשר גם בתקופה העמוסה.
- יום לפני המבחן: חזרה קלה על מה שסימנתם כחלש, לא נושאים חדשים.
- אם הלחץ כבד מדי ומפריע לכם לתפקד, פנו למרכז התמיכה או היועצות של המוסד. זה לגיטימי לבקש עזרה.
ואחרי שהתקופה נגמרת, כשיש ציונים, אפשר להכניס אותם לכלי ולראות את הממוצע ולתכנן את הסמסטר הבא. רוצים לשפר עוד? ראו גם 10 דרכים לשפר את הממוצע.