חישוב ממוצע במכללה האקדמית ספיר — איך מחושב הממוצע המשוקלל

הנוסחה: ממוצע משוקלל לפי נקודות זכות

לפי תקנון הלימודים האקדמי של המכללה האקדמית ספיר, הממוצע אינו ממוצע חשבוני פשוט של הציונים אלא ממוצע משוקלל לפי נקודות זכות (נק"ז). התקנון מנסח זאת מפורשות: "כל ציון שקיבל תלמיד בסיום קורס ייכלל בחישוב הציון הממוצע לאותה שנת לימודים, לאחר שישוקלל על פי מספר נק"ז שהוקצו לקורס". המשמעות המעשית היא שקורס עם יותר נק"ז "שוקל" יותר בממוצע הסופי מקורס עם מעט נק"ז — גם אם בשניהם התקבל אותו ציון.

העיקרון זהה לזה שמפורט במדריך לחישוב ממוצע לפי נקודות זכות: מכפילים כל ציון במספר הנק"ז של הקורס, מסכמים את כל המכפלות, ומחלקים בסך כל הנק"ז שנצברו. מי שרוצה לראות את החישוב מפורק צעד-אחר-צעד עם דוגמה מספרית מלאה מוזמן לעיין במדריך שלב-אחר-שלב לחישוב ממוצע משוקלל. לגבי ציון הגמר לתואר, התקנון קובע כי הוא "הציון המשוקלל של התלמיד בקורסים הכלולים בתוכנית לימודיו" — אותו עיקרון שקלול, אך על פני מכלול הקורסים שבתוכנית התואר.

ציון עובר וציון "מיוחס"

לפי התקנון של המכללה האקדמית ספיר, ציון עובר בלימודי התואר הראשון הוא 56, וכל קורס חייב להסתיים בציון עובר. עם זאת, התקנון מוסיף שמחלקה רשאית לקבוע בקורסים מסוימים ציון עובר גבוה יותר (המכונה בתקנון ציון "מיוחס"). לכן אין להניח ש-56 הוא הסף האחיד בכל קורס — ייתכן שבקורס מסוים בתוכנית שלכם נדרש ציון מעבר גבוה יותר, וכדאי לבדוק זאת בסילבוס הקורס ומול המחלקה. המספר נכון לתקנון שהיה בתוקף למועד הכתיבה, וייתכן שהשתנה — יש לאמת מול התקנון והידיעון הרשמיים.

נקודה חשובה לגבי קורסים עם כמה מטלות (עבודות, בחנים, פרויקטים ומבחנים): לפי התקנון, בציון הסופי של קורס כזה "ישוקללו בציון הסופי רק ציונים בציון עובר (56), אלא אם כן צוין אחרת בסילבוס הקורס". כלומר, אלא אם הסילבוס קובע אחרת, מטלה שקיבלתם בה ציון מתחת לסף העובר אינה משוקללת כרגיל בתוך ציון הקורס — עוד שיקול שכדאי לבדוק מול הסילבוס הספציפי. התקנון נוקב ב-56 כציון עובר וב-65 כסף לזכאות לתואר (ראו בהמשך); את סולם הציונים המלא ואת אופן עיגול הציונים כדאי לוודא בידיעון הרשמי ולא להסתמך על הנחה.

קורס שלא ניגשתם אליו לבחינה — נספר כאפס

אחת הנקודות שמפתיעות סטודנטים רבים: לפי התקנון של המכללה האקדמית ספיר, "קורס שהתלמיד רשום אליו, והתלמיד לא ניגש לבחינה יקבל ציון מיוחס וציונו לחישוב הממוצע השנתי = 0". כלומר, אם נרשמתם לקורס ולא ניגשתם כלל לבחינה, הקורס אינו "נעלם" מהחישוב — הוא נספר בממוצע השנתי כציון אפס. זו הבחנה מהותית מול קורסים שמוחרגים לחלוטין מהממוצע (שנפרט בסעיף הבא): כאן הקורס דווקא כן נכנס לחישוב, ובערך שפוגע בממוצע באופן משמעותי. גם כאן — הכלל מנוסח בתקנון נכון למועד הכתיבה, ומומלץ לוודא שהוא עדיין בתוקף מול הידיעון לפני שמסתמכים עליו.

מועדי בחינה וחזרה על קורס

לגבי שני מועדי בחינה (מועד א' ומועד ב') באותו קורס, התקנון של המכללה האקדמית ספיר קובע כלל חד: "הציון של המועד האחרון בו נבחן ישמש לחישוב ציון הקורס, גם אם ציון זה הוא הנמוך מבין השניים". במילים אחרות — המועד האחרון קובע, גם אם הוא נמוך יותר. זה שונה מהתפיסה הרווחת (ומכללים שקיימים במוסדות אחרים) שלפיה "הציון הגבוה תמיד נשאר". בספיר, אם ניגשתם למועד ב' וקיבלתם בו ציון נמוך יותר ממועד א', לפי הניסוח הזה דווקא ציון מועד ב' הוא שייספר — וכדאי מאוד להביא זאת בחשבון לפני שניגשים למועד נוסף רק כדי "לנסות לשפר".

לגבי חזרה מלאה על קורס (ולא רק מועד בחינה נוסף), התקנון קובע שתלמיד שחזר על קורס "מחויב במלוא המטלות מחדש", וכי ועדת ההוראה המחלקתית רשאית להגביל אילו קורסים אפשר ללמוד פעמיים ואת מספר החזרות. יחד עם זאת, בכל הנוגע לשאלה איזה ציון נכנס לממוצע כשחוזרים על קורס שלם (האחרון או הגבוה) — התקנון שנבדק אינו קובע זאת במפורש. כאן, בניגוד לכלל המועדים לעיל, אין בידינו מספר או כלל ודאי, ולכן חשוב שלא להניח הנחה ולברר את המדיניות המדויקת מול מזכירות המחלקה וועדת ההוראה שלכם.

אילו ציונים אינם נכנסים לממוצע

מעבר לקורסים ה"רגילים", התקנון של המכללה האקדמית ספיר מפרט כמה סוגי ציונים שאינם נכללים כלל בחישוב הממוצע. הטבלה הבאה מסכמת את המקרים העיקריים כפי שהם מנוסחים בתקנון (נכון למועד הכתיבה — יש לאמת מול הידיעון):

ההיגיון המשותף לרוב ההחרגות הוא הבחנה בין הישגים שנצברו "בתוך" תוכנית התואר עצמה לבין ידע, פטור או זיכוי שהגיעו ממקום אחר או שאינם מזכים בנק"ז. שימו לב להבדל מול הסעיף הקודם: קורס שנרשמתם אליו ולא ניגשתם לבחינה אינו מוחרג — הוא נספר כאפס. לכן חשוב לא לבלבל בין "ציון שאינו נכלל בממוצע כלל" לבין "ציון אפס שכן נכלל ומושך את הממוצע כלפי מטה".

סף הממוצע לזכאות לתואר

לפי התקנון של המכללה האקדמית ספיר, אחד התנאים לזכאות לתואר הוא שהתלמיד "השיג ציון סופי ממוצע כפי שנקבע במחלקתו ולא פחות מ-65". כלומר, יש כאן שני רבדים: רף כללי של 65 כרצפה מינימלית, ומעליו ייתכן שהמחלקה שלכם קבעה סף ממוצע גבוה יותר. אל תניחו ש-65 מספיק אוטומטית בכל תוכנית — ייתכן שבמחלקה מסוימת נדרש ממוצע גבוה יותר לזכאות. גם כאן, המספר נכון לתקנון שהיה בתוקף למועד הכתיבה וייתכן שהשתנה — בדקו מול המחלקה והידיעון. אם אתם עוקבים אחרי הממוצע גם לצורך מלגות ולא רק לזכאות לתואר, אפשר לעיין במדריך הממוצע למלגות לטווחי סף נפוצים ולדרך לעקוב אחריהם.

הצטיינות: הערכות תואר ותעודות הצטיינות

שווה להבהיר מראש נקודת בלבול נפוצה: בספיר ההצטיינות מוגדרת דרך שני מסלולים נפרדים, בניסוח משלה (לאו דווקא במונחים "הצטיינות דיקן / רקטור / נשיא" המוכרים ממוסדות אחרים). הראשון הוא הערכת סיום התואר שנרשמת בתעודת הגמר, ולפי התקנון היא אחת משלוש: "בהצטיינות יתרה", "בהצטיינות", או "בהתאם לדרישות התואר". לגבי התואר הראשון, התקנון קובע שההערכה נקבעת מדי שנה לפי פילוג הציונים של המסיימים — כלומר אין בתקנון סף מספרי קבוע לתואר ראשון, והרף בפועל משתנה משנה לשנה בהתאם למחזור.

חשוב לדייק: הספים המספריים המפורשים בתקנון (18% מהמסיימים בעלי הממוצע הגבוה ביותר, בכפוף לממוצע 85 לפחות ל"בהצטיינות", ובעל הממוצע הגבוה ביותר מביניהם ל"בהצטיינות יתרה" בכפוף לממוצע 90 לפחות) מנוסחים שם עבור התואר השני, ואין להחילם אוטומטית על התואר הראשון. אם אתם לתואר ראשון, ההערכה שלכם תלויה בהתפלגות המחזור ולא בסף קבוע כלשהו.

המסלול השני הוא תעודות הצטיינות "מכללתיות" הניתנות מדי שנה. לפי התקנון, תעודת הצטיינות מוענקת ל-1.5% מהתלמידים בעלי הממוצע השנתי הגבוה ביותר, ובתנאי שממוצעם אינו נמוך מ-90, כאשר המועד הקובע לחישוב הוא 30 בדצמבר; ותעודת הצטיינות יתרה מוענקת לתלמיד אחד מכל מחלקה/תכנית בעל הממוצע הגבוה ביותר, ובתנאי שממוצעו 95 ומעלה. כל האחוזים והספים האלה נכונים לתקנון שהיה בתוקף למועד הכתיבה וייתכן שהשתנו — יש לאמת אותם מול הידיעון והתקנון הרשמיים לפני שמסתמכים עליהם.